שיחה 1
דרך הטיפול שלי בילדים ונוער, מתמקדת בשינוי דפוסי התנהגות אשר מקשים ומפריעים למטופלים במהלך חיי היום-יום במשפחה, בבית הספר ועם חבריהם.
באמצעות האומנויות שהמטופלים לומדים לעסוק בהן, הם מעזים להיפתח, להביע את עצמם, לגעת ברגשות, וללמוד לאט, לנהל אותם באופן מדוד, מווסת.
הטיפול נתמך בגישה הקוגנטיבית התנהגותית- ה- C.B.T.

באומנות הפלסטית המטופלים עושים רישום, ציור, וכתמי צבע, לרוב כביטוי אישי שלהם. הם לומדים לאט להשתמש בשפת האומנות, שהיא שפת סמלים ומטאפורות.
לעומת זאת, ההתמודדות בפגישה הטיפולית שהיא משחקי תנועה, אנחנו משתמשים בשפה קונקרטית: כוח= מוטיבציה, זמן= התארגנות, מרחק= הסביבה בה הם מתנועעים -space. המטופלים מעריכים את עצמם, את הישגיהם בסולם מ- 1-10, כאשר הם לא רואים במשחקי תנועה אלה פן תחרותי, הישגי מול אחרים.(שבמחשבותיהם), אלא מתמקדים בהישגי עצמם- ביכולות לעומת החולשות אותם הם רוצים מאד לשפר.

"המחול( התנועה), היא השפה של הנשמה". מארתה גראהם.
באמצעות הקלפים של "4 ההסכמות"./ דון מיגואל רואיס, המטופלים לומדים על משמעות הכבוד, ערכן של מילים, ולעשות כמיטב יכולתי על מנת להיות טוב עם עצמי ובכך טוב עם הסובב אותי.

שיחה 2
על הרגשות

יצירתיות- ביטוי הרגשות שלנו באמצעות היצירות באומנות שאנחנו יוצרים - בצבע, בתנועה, פיסול בחול, בחימר, בפלסטלינה, נגינה ושירה, וריקוד במרחב.
כבר מראשית התפתחותו, הילד מבטא את עצמו באמצעות הקול, התנועה ומאוחר יותר באמצעות הקו שצייר/ שרבט. זה עוד לפני שלמד לבטא את עצמו באמצעות המילים.
פרופ' סטיוארט , שהיה תלמידו של קארל יונג, לימד, טיפל וחקר את התפתחותם היצירתית של הילדים מגיל הגן ואילך. הוא ראה את הקשר בין הביטוי היצירתי שלהם להלך הרגשות שליווה אותם.
במחקר שעשה במשך השנים, הגיע להבנה שהרגשות הארכיטיפוסיים הם מולדים. מערכת דינמית זאת כוללת שבעה רגשות ארכיטיפוסיים (סטיוארט 1978)
שמחה ( הנאה- אקסטזה) - קשר עם המוכר
עניין( עניין- התלהבות) - חידוש
עצב ( מצוקה- ייסורים) - אובדן
פחד (חשש- אימה) - הבלתי ידוע
כעס (רוגז- זעם) - הגבלת העצמאות
בוז/ בושה (אי חיבה- גועל/ מבוכה- השפלה) - דחייה
תדהמה (הפתעה- תדהמה) - הבלתי צפוי

הרגשות, הם חלק בלתי נפרד מהחיים; אנחנו מגיבים על אירועי החיים , למציאות בה אנחנו חיים.
במסגרת הטיפול בקליניקה, אני מפגישה את המטופלים עם רגשות אלו, את המודעות להם והבנתם.
יחד עם זאת חשוב למקד את ההבדל בין המחשבה לרגש.
אני חושב- The Mind אני מרגיש- The Soul
ילדים מרבים לבלבל בין המחשבות לרגשות. בטיפול הקוגנטיבי- התנהגותי, חשוב להדגיש את ההבדל ביניהם. המחשבה- הקוגנציה, היא זאת שתוביל אל שינוי דפוס ההתנהגות.
אסור שנתכחש לרגשות, הם חלק מהוויתנו; ועם זאת על מנת לקחת שליטה בדפוסי ההתנהגות שלנו, צריך שנשתמש בחשיבה, בפן הקוגנטיבי שלנו.
ואמנם הילדים המטופלים לומדים מהר להבדיל ביניהם, אם זה בשיחות על הקולאז'ים שהרכיבו, אם זה באמצעות התבוננות בתמונות וניתוחן: אני רואה, אני חושב, אני מרגיש, ואם זה בהתבוננות בעבודות האומנות שיצרו בצבע, בפלסטלינה , ברישום.
***

לילה/ לאה גולדברג
נעים השמים ברוח,
כעץ המרטיט את עליו,
ירטיטו,
כוכבים ירוקים ולחים,
וריחם- עשב בר.
זעים השמים ברוח
ואנחנו למטה
עדים לפריחה
הנה, הנה...
השמעת?
כצמרת הרוח,
איושת כוכבים נבוכה.